חוחובה
סיפורו של שיח החוחובה מתחיל בדרום אמריקה. המהגרים החדשים ראו שבני המקום מורחים שמן על עורם ועל שערם, ותהו מהו השמן, התשובה הייתה: Jojoba .
כיום מגדלים חוחובה כדי להפיק שמן מן הזרעים. השמן דומה בתכונותיו לשומן העור יותר משמנים צמחיים אחרים, ולכן הוא נפוץ בשימוש קוסמטי. השמן ניתן לזיקוק, והוא חסר ריח וחסר צבע ועמיד בפני חמצון. השמן משמש לרוב כחומר לחות בקרמים או כשמן נושא לבישום. ניתן גם להשתמש בו לייצור ביודיזל ולחומר שימון המתפרק טבעית.
מוצא החוחובה (Simmondsia chinensis) במדבריות סונורה ומוהאבי שבדרום מערב ארצות הברית ובצפון מקסיקו. ייחודו של צמח החוחובה הוא ביכולת שלו לשרוד בתנאי מדבר קשים ובכושר הצימוח והגידול בתנאים אלו(צמחי החוחובה מסוגלים לשרוד ולהתפתח ללא מים כ 6- חודשים ויותר).
מגדלים חוחובה באזורים המוגדרים צחיחים וצחיחים למחצה ובהם ישראל, ארגנטינה, מקסיקו, פרו, ארצות הברית ואוסטרליה.
בחקלאות
השיח מגיע לגובה של 1-2 מטרים. עלוותו צפופה, העלים אובליים, מעובים וצבעם אפור ירוק. כל צמח הוא חד-מיני, דו-ביתי וההפריה נעשית על ידי רוח וחרקים, לכן יש לשלב צמחי זכר במטע. תנאי הקרקע הדרושים לגידול הם בסיסיים וניתן לגדל גם באדמות עניות מאוד ומליחות מאוד. הצמח עמיד לגיר, אינו נתקף בנמטודות וניתן לגדלו גם בקרקע חולית. בשל השימוש המכני באסיף מומלץ שלא לשתול בקרקעות אבניות או סדוקות. צמח מדברי זה יכול לגדול גם בכמויות מזעריות של מים. בדרך כלל בבתי הגידול שלו יורדים כ 300- מ”מ גשם בממוצע. הגדלת מנות המים בעונות היבשות ודישון מתאים יגדילו משמעותית את היבולים ואיכותם. צמחים צעירים מתקשים להיקלט בקרקע מליחה, על כן מומלץ לשטוף את הקרקע לפני השתילה. רצוי להשקות במים לא מליחים בשנה הראשונה. מטע בוגר ניתן להשקות במים מליחים ובמי קולחים. שתילי החוחבה נשתלים בדרך כלל מצפון לדרום במרחק של 2 מטרים זה מזה לאורך השורה (המרחק בין השורות: 3.5-4.5 מטרים). מומלץ לשתול בשורות ארוכות ככל האפשר כדי להקל את עבודת המיכון. מערכת ההשקיה מותקנת תוך התחשבות מקסימלית בצורכי העבודה הממוכנת ובצורכי הצמח.
בישראל
תנאי הסביבה בארץ תואמים את דרישות הגידול של הצמח ועדיפים במידה מסוימת על התנאים שבבתי הגידול טבעיים- קיץ ללא גשם וחורף נוח יחסית תורמים לעניין. פוטנציאל יבול הזנים המובחרים גבוה ומגיע עד 400 ק”ג לדונם. רווחיות הגידול מושגת כבר ביבול של 250 ק”ג לדונם. בשנים האחרונות התפתח מאוד השימוש הממוכן הן באיסוף זרעי החוחובה הן בגיזום והגדיל משמעותית את רווחיות הגידול. הטיפול השוטף במטע מינימלי ואינו דורש כוח עבודהרב. מחקרים רבים בארץ ובעולם הוכיחו כי ניתן להגדיל משמעותית את יבול מטעי החוחובה בניהול נכון של ממשקי דישון והשקיה.
בחירת זנים וריבוי
שני הזנים המובילים הם “חצרים” ו”בן ציוני”. בן ציוני ידוע כזןאגרסיבי הגדל מהר.
כמו כן ישנם כמה זנים נוספים שלא נבחנו לאורך שנים, אךאמורים להיות טובים, והם: שהם 7, שילוח ו BTU . חלקם זנים סגורים.
ניתן לרכוש זרעים ולהעביר למשתלה להכנת שתילים.לאחר מכן אפשר להכין שתילים מייחורים של שתילים הקיימים בחלקה.
השקיה ודישון של מטעי חוחובה
דרישות ההשקיה לצמח משתנות בהתאם לתנאי האקלים,הלחות, המשקעים, תנאי הקרקע וגיל המטע.
מומלץ להשקות השקיה ראשונה כחודש לאחר סיום הגשמים. מרווחי ההשקיה המקובלים הם השקיה אחת ל 15- ימים. ישנה חשיבות עליונה להשקיה בתקופת הפריחה. תצרוכת המים הממוצעת של צמחי החוחובה היא כ 750- קוב לדונם (כוללגשמי חורף). מקדמי ההשקיה הם בין 0.3 ל 0.6- . ניתן להשתמשבכל סוגי המים הזמינים כולל מים שניוניים.
רוב מטעי החוחובה הבוגרים בישראל מושקים בעזרת מערכת טפטוף טמונה. הטמנת שלוחות הטפטוף בעומק הקרקעחיונית לאיסוף ממוכן יעיל ונוח של הזרעים ומצמצמת משמעותית את הטיפול בעשבים לאורך השנה.
עם השתילה מטמינים שלוחת טפטוף 20 מ”מ דופן 1.2 אמנון דריפ אנטי-סיפון (טכנולגיה חדישה למניעת כניסת שורשים ולכלוך לטפטפת) מרווח טפטפות 0.5-1 מ’. הספיקה נקבעת בהתאם לתנאי השטח ולהרכב הקרקע.
ההטמנה בעומק 50 ס”מ בין כל שתי שורות, במרכז. שלוחות אלו לא יפעלו בשנתיים הראשונות, עד שהשיח יגדל. כעבורשנתיים עד שלוש שנים יעבור המטע להשקיה קבועה בטפטוףהטמון.עם השתילה והטמנת שלוחת הטפטוף יש לפרוס שלוחהאחת של טפטוף עילי זמני בצמוד לשתיל. שלוחה זו תורחקבהדרגה מן השתיל עם התפתחותו. ניתן להשתמש בטפטוףדק-דופן זמני או בשלוחות טפטוף של גידולי השדה הנפוציםבארץ )תירס כותנה וכד'(. לאחר מכן ניתן להשתמש בטפטוף להשקיית גידולים אחרים או לחלופין להעבירו לנטיעה חדשה. בהתקנת שלוחות אלו מומלץ להשאיר כמה מטרים פנוייםבסוף השלוחה למתיחות, לתיקונים ולהזזות בהמשך השנה.
גישת השקיה אחרת היא פריסה של מערכת טפטוף עילי,אמנון דריפ אנטי-סיפון עב-דופן, שאפשר להטמינה במועדהמתאים למעבר להשקיה תת-קרקעית.יש מגדלים שמחפים את האדמה ביריעת פלסטיק בשנתיים הראשונות; הזזת שלוחות הטפטוף נעשית בתוך מרווח היריעה.יריעת הפלסטיק מונעת מעשבים לגדול ושומרת על רטיבותהקרקע. יש להיזהר בנגיעות של פוזריום.
צמחי החוחובה רגישים מאוד לפוזריום. הרחקת שלוחת הטפטוף מן השתיל מיד בסיום הקליטה והרחקתו בהדרגה עם צימוח השיח יסייעו במניעת התפתחות המחלה. כמו כן,השימוש בהשקיה בטפטוף טמון מסייע ביצירת סביבה יבשה סביב צוואר השורש ובמניעת הדבקה.עקב השימוש הרב במיכון חקלאי בשטחי המטע מומלץלהשתמש בצינור הולכת מים מסוג לייפלט( layflat) אפור שלנען-דן ג’יין השקיה, שהוא חזק במיוחד. צינורות אלה מתאימים לשימוש בשתי גישות ההשקיה אשר פורטו לעיל.
בטפטוף טמון יש להקפיד על התקנה נכונה ועל תחזוקה שוטפת. לקבלת מידע על הטמנה, אחזקה ותפעול שוטף של מערכות ההשקיה ניתן לפנות למחלקה האגרוטכנית של נען-דן ג’יין.
דישון
חודש לאחר השתילה, עם הופעת הצימוח החדש, יש להתחיללדשן. סוג הדשן והמינון המומלץ מותאמים לסוג המים, לסוגהקרקע ולגיל המטע. שיח החוחובה אינו זקוק לכמויות רבותשל דשן, אך הוא הכרחי בשלבי הצימוח השונים על מנתלהגיע ליבולים מיטביים.יש להקפיד על השקיה נכונה כדי למנוע המלחת הקרקע.
אמנון דריפ מווסת, אל-נגר ואנטי-סיפון
טפטפת ממבנה ותכונות
ווסתת ( PC), בעלת מנגנוני אל-נגר ( CNL) ואנטי-סיפון (PC AS) , המבוססת על מבוך הקסקד המתקדם
יישומים
מיועד למגוון רחב מאוד של יישומים:
•להשקיה של גידולי שורה, חממות ומטעים
•להשקיה בטפטוף טמון
מבנה ותכונות
•מנגנון ויסות אמין ומדויק להשקיה בתנאי טופוגרפיה קשים ובשלוחות ארוכות
•ערבול חזק, הנוצר ע”י מבוך הקסקד משפר באופן משמעותי את הניקוי העצמי של הטפטפת
•מבנה הידרודינמי של הטפטפת מבטיח סילוק יעיל ורציףשל משקעים וחלקיקי לכלוך קטנים
•מקדם שונות ) CV ( נמוך תורם לאחידות גבוהה ביותר של ההשקיה
•מחסום ייחודי המונע יניקת חול וחדירת שורשים
•מסנן כניסה תלת מימדי המשפר את עמידות הטפטפתבפני סתימות
•דיאפרגמת וויסות איכותית
דגמים ייעודיים
•אל-נגר ( CNL ) – מנגנון משולב של ויסות ואל-נגר מצמצם את זמני מילוי השלוחות ומאפשר השקיה בפולסים
•אנטי-סיפון ( PC AS) – מנגנון אנטי-סיפון מונע יניקת לכלוך בעת ניקוז השלוחה. מתאים להשקיה בטפטוף טמון
